הקמת ארגון חדש בין אם זה סטארט אפ טכנולוגי, עסק קטן, או מיזם בתאגיד גדול, הצלחתו או כשלונו תמיד היתה עניין סטטיסטי. על פי נוסחה בת עשרות שנים; מרכיבים צוות, כותבים תכנית עסקית, מפתחים את המוצר, משווקים את המיזם למשקיעים, מציגים את המוצר, ומתחילים למכור הכי טוב שאפשר. ואי שם ברצף זה של אירועים, אתם בוודאי סובלים מעיכוב קטלני. רוב הסיכויים לא איתכם: כפי שמראה מחקר החדש של החוקר גוש שיקר מבית הספר לעסקים הרווארד, 75% מכלל חברות ההזנק נכשלות עוד בשלב הראשוני.

אבל לאחרונה כוח נגדי חשוב התפתח, אחד שיכול להפוך את התהליך של הקמת חברה לפחות מסוכן. זו המתודולוגיה שנקראת "סטארטאפ רזה" (Lean Start up) או במילים פשוטות- מימון עצמי, והיא מעדיפה ניסויים על תכנון מפורט, משוב מלקוחות על פני אינטואיציה, ועיצוב חוזר על פני פיתוח מסורתי של "עיצוב גדול ככל שניתן". מימון עצמי מבוסס על התנסות ולמידה. זה להיות שיטתי בגישה שלך. זה ללכת לאט לפני שהולכים מהר. לנוע אחורה לפני שנעים קדימה.

השקעה מצד שני מבוססת על סיפור סיפורים וחזון גדול. ובעיקר על הוכחה.

לכן, כאשר אתה מגייס כספים איך אתה מאזן את הדיכוטומיה הזאת?

במהלך השנים האחרונות גדלה הפופולריות של מימון עצמי, חברות הזנק רבות הלכו לגייס כסף עם המנטרה, "אנחנו רזים!" ובקלות ובמהירות גייסו הון. רזה היה (ועודנו) משב רוח רענן לסטארטאפים ומשקיעים, הוא זורק אור על המציאות הקשה של הקמת חברות. משקיעים מעריכים את הגישה המחמירה יותר, הם הרגישו כאילו שמכרו להם משהו אמיתי יותר.

אבל לאורך הדרך קרה משהו רע. הסטארטאפים במימון עצמי דוללו בצורה משמעותית.
חברות סטארט צצו בתוך מספר ימים ללא כל חזון, ולמרות המנטרה של מימון עצמי, הם יצאו לגיוס הון בכל מקרה. תגובת נגד צמחה בקרב המשקיעים, שבאופן מובן, התעייפו מלשמוע את המושג "רזה" פעמים רבות מדי. לא הייתי ממליצה ללכת למשקיע ולומר "אנחנו סטארטאפ רזה", זה לא יעבוד. אני לא חושבת שזו היתה אי פעם אסטרטגיה נכונה- זה לא מה שישכנע את המשקיע אם להשקיע במיזם או לא.

המפתח הוא בערבוב סיפורים מדהים וחזון גדול ומעשי, והטקטיקה ואסטרטגיה של לכלוך מתחת לציפורניים שלך.

אם אתה לא יכול לספר סיפור משכנע ולמשוך במייתרי הלב של המשקיעים, אתה פשוט לא תקבל את תשומת הלב שלהם. הרבה מייסדים אינם מספרי סיפורים טבעיים, אבל זו מיומנות שצריך לעבוד עליה בצורה אינטנסיבית, כי זה עושה הבדל עצום. לצייר סיפור נהדר, ליצור חזון עצום וריגשי, ויש לך סיכוי להכניס פנימה משקיעים.

בו זמנית, אתה לא יכול פשוט להניף את ידיך ולומר: "תארו לעצמכם עולם שבו ...", ומצפה שהם יקפצו על זה. יש מספר אנשים שיכולים לעשות את זה, אבל רובנו לא יכולים. אז אתה צריך להיכנס לפרטים, לאסטרטגיה והטקטיקה ולהראות למשקיעים איך אתה הולך להביא לידי ביצוע באגרסיביות ותבונה את החזון שלך. זה המקום שבו נכנס המושג "רזה". סטארטאפים רזים נבנים בצורה אנליטית המבוססת על אסטרטגיה וטקטיקה מותאמת.

אתה יכול לצייר תמונה מדהימה, לארוג סיפור פנטסטי, לחלוק חזון עצום, ולאחר מכן להביא את המשקיעים לפרטים הקטנים. להסביר להם את מה שפיתחת ואת מה שאתה מתכנן, לדבר בביטחון על הגישה, ולפתח את הרעיון מעבר לדמיון, להשתמש בעקרונות וניתוחים רזים, ובכך להציג את החלום של מה שאתה עושה בצורה מציאותית. החזון והסיפור שאתה מצייר יהיה הרבה יותר אמיתי כשאתה מסוגל להפגין בצורה אסטרטגית את היכולת שלך לבצע.

יזמים מצליחים יכולים למכור את החלום ולשכנע/ להוכיח למשקיעים כי הם אלה שמבינים את זה.
זה המפתח לסיפור סיפורים ולמימון עצמי ולשימוש במושג רזה כאמצעי לגיוס הון.

כיום תוכניות MBA ברחבי העולם גם כן מאמצות טכניקות אלו. כבר שנים הם מלמדים סטודנטים ליישם גישות של חברות גדולות – כמו גישות חשבונאיות למעקב אחר רווחים ותזרים מזומנים, ותאוריות ניהול ארגוני לסטארטאפים. למרות זאת סטארטאפים ניצבים בפני סוגיות שונות לחלוטין. עכשיו בתי ספר לעסקים מבינים כי מיזמים חדשים צריכים כלי ניהול משלהם.

בזמן שבתי ספר לעסקים מאמצים את ההבחנה בין ביצוע מנהלי וחיפוש אחר מודל עסקי, הם מפקירים את התכנית העסקית כתבנית לחינוך יזמי, ותחרויות התכניות העסקיות שהיו חלק מהחוויה בתואר במשך למעלה מעשור מוחלפות על ידי תחרויות מודלים עסקיים. כיום סטנפורד, הרווארד, ברקלי, וקולומביה הם האוניברסיטאות המובילות את תכנית הלימודים של סטארטאפ רזה.

מקורות:

Harvard Business Review

Instigator Blog