ישראל ידועה כ “Startup Nation” וגידלה אלפי חברות סטארט־אפ, אך רבים מהיזמים הישראלים מתחבטים בשאלה היכן לרשום את החברה: בישראל או בארצות הברית (לרוב במדינת דלאוור). החלטה זו משפיעה על מיסוי, רגולציה, גישה לשווקים, תמריצי ממשלה, העדפות משקיעים והיבטים תפעוליים.
מיסוי (Taxation)
אחד השיקולים המרכזיים הוא המיסוי על החברה ועל בעלי המניות. מיסוי חברות בישראל עומד ב- 2025 על שיעור של כ- 23% עם זאת, ישראל מציעה הטבות מס משמעותיות לחברות טכנולוגיה: למשל, חברה שמקבלת מעמד "מפעל טכנולוגי מועדף" יכולה לשלם מס חברות מופחת בשיעורים של 7.5%-12% באזור המרכז (ואף נמוך יותר באזורים פריפריאליים). בנוסף, קיימים מסלולי הטבה במס רווחי הון ובמס דיבידנדים עבור משקיעים זרים במקרים מסוימים (למשל, דיבידנד מחברה ישראלית לחברה זרה עשוי להיות פטור ממס ישראלי). ישראל גם מעודדת השקעות באמצעות חוקים כמו "חוק האנג'לים" שנותן זיכויי מס למשקיעים בסטארט־אפים בשלב מוקדם.
מיסוי חברות בארה"ב (דלאוור) שונה במבנהו: המס הפדרלי על חברות (C-Corp) הוא כ- 21%, ובנוסף מדינת דלאוור נחשבת ידידותית לעסקים עם מיסוי מקומי נמוך (אין בה מס מכירות מדינתי ומס החברות המדינתי נמוך יחסית). עבור סטארט־אפ ישראלי המתאגד כדלאוור C-Corp, חשוב לציין כי ככל שהפעילות וההכנסות שלו מחוץ לארה"ב, חבות המס בארה"ב תהיה מצומצמת. יתרה מכך, אמנת המס בין ישראל לארה"ב מונעת כפל מס כך שיזמים ישראלים שאינם תושבי מס אמריקאים לא ישלמו מס כפול – הם ימוסו בעיקר במדינת התושבות שלהם (ישראל), ולא יהיו חייבים במס אישי בארה"ב רק בשל ההתאגדות שם.
רווחי אקזיט ומכירת מניות: בהקשר של אקזיט (מכירת החברה או הנפקה), יש להביא בחשבון מיסוי רווחי הון. בעל מניות תושב ישראל ישלם מס רווחי הון בישראל (בד"כ 25%–30% לפי שיעור אחזקתו) בין אם החברה ישראלית או אמריקאית, אך משקיעים זרים נהנים לעיתים מפטורים בישראל. למשל, החוק הישראלי מעניק לעיתים פטור ממס רווחי הון למשקיע זר במכירת מניות חברת הייטק ישראלית, כדי לעודד השקעות זרות. מנגד, בארה"ב אין פטור דומה למשקיעי חוץ, אך משקיעים אמריקאים נהנים מטיפול מוכר (למשל, סעיף 1202 IRC עשוי לפטור חלק מרווחי הון במכירת מניות small business אמריקאית, אם עומדים בתנאים).
רגולציה וסביבה עסקית
חוקי התאגידים והסביבה הרגולטורית משפיעים על הקלות בניהול החברה, הגנה משפטית ויציבות מערכת המשפט. בישראל, חוק החברות והרגולציה התאגידית מודרניים ומבוססים (עם השפעות מהדין האנגלו-אמריקאי). ישראל מאפשרת למשל 100% בעלות זרה ודירקטורים זרים בחברה מקומית, והקמת חברה בישראל היא תהליך יחסית מהיר (לעיתים תוך 24–72 שעות).
מערכת המשפט בישראל נתפסת כידידותית לעסקים במובנים רבים; משקיעים מציינים כי ישראל מציגה סביבה משפטית יציבה והוגנת לחברות. למעשה, יש הטוענים ש"הידידותיות" של המערכת הישראלית עדיפה, ללא מעורבות יתר של בתי משפט בענייני חברה. לדוגמה, משקיע ותיק ציין לאחרונה שפסיקת בית המשפט בדלאוור שביטלה חבילת שכר עצומה לאילון מאסק הייתה מפתיעה, ושאולי המערכת בישראל דווקא צפויה יותר במובן זה.
בארה"ב (דלאוור), נהנים מחוקי תאגידים בעלי מוניטין עולמי. דלאוור היא המדינה שבה רשומות רוב חברות ההייטק הגדולות בארה"ב, בזכות בית משפט ייעודי לדיני תאגידים (Court of Chancery) ושפע פסיקות תקדימיות שמספקות ודאות משפטית. חוקי דלאוור גמישים לניהול חברה (למשל, היכולת להנפיק מספר סוגי מניות, מנגנוני הגנה לדירקטורים, ועוד – דברים שגם בישראל אפשריים אך משקיעים זרים פחות מכירים את החוק הישראלי). הרגולציה בארה"ב דורשת עמידה בדיווחים שנתיים (גם בדלאוור יש דו"ח שנתי ותשלום אגרת Franchise Tax), ובהתאם למדינה בה פועלת החברה יש לעמוד גם בחוקי ניירות ערך הפדרליים אם מגייסים הון מהציבור.
יציבות וודאות: סוגיה אקטואלית היא היציבות הרגולטורית. בשנים האחרונות (2023) ישראל חווה דיון ציבורי סוער סביב שינויי מערכת המשפט, מה שיצר תחושת אי-ודאות בקרב חלק מהיזמים והמשקיעים. למרות שאין שינוי ישיר בחוקי החברות, החשש הוא מאקלים עסקי פחות צפוי. יו"ר רשות החדשנות (המדען הראשי) אמר שה"רעידה" במערכת המשפט מציבה את ישראל ברמת אי-ודאות גבוהה בעיני משקיעים, שאינם אוהבים אי-ודאות. כתוצאה, חלק מהיזמים בוחרים לרשום חברה בחו"ל כמנגנון ביטוח.
גישה לשוק ולקוחות (Market Access)
הבחירה היכן להתאגד יכולה להשפיע על הנגישות לשווקים וללקוחות. התאגדות בישראל משמעה שהחברה היא ישראלית, אך בפועל מרבית הסטארט־אפים הישראליים מכוונים מלכתחילה לשוק הגלובלי (ובעיקר לארה"ב ולאירופה) ולא מסתמכים רק על השוק המקומי הקטן. היתרון בהתאגדות בארץ הוא זיקה ל"אקוסיסטם" הישראלי – קל יותר לקבל חשיפה בקהילת ההייטק המקומית, קשרים עם מרכזי מו"פ של חברות בינלאומיות בארץ, ואולי גם השתתפות בפרויקטים ממשלתיים מקומיים. מצד שני, השוק הישראלי קטן מאוד (כ- 10 מיליון איש) ולכן כמעט כל סטארט־אפ ישראלי עם שאיפות צמיחה יצטרך לחדור לשוק האמריקאי או שווקים גדולים אחרים. חברה ישראלית יכולה לפתוח בקלות חברת בת או שלוחה בחו"ל כשיגיע הזמן להתרחב, אך ייתכן שיתקל באתגר תדמיתי מסוים מול לקוחות או שותפים גדולים בחו"ל שמעדיפים ספק או שותף שהוא חברה אמריקאית.
התאגדות בארה"ב (דלאוור) מעניקה לחברה זהות של חברה אמריקאית מהיום הראשון. הדבר פותח דלתות לשוק האמריקאי, שהוא שוק היעד הגדול בעולם בטכנולוגיה. קרבה גיאוגרפית ומשפטית למשקיעים וללקוחות בארה"ב יכולה להקל על עשיית עסקים שם – משא ומתן עם לקוחות אמריקאים גדולים, השתתפות במכרזים ממשלתיים בארה"ב (שלעתים דורשים ישות אמריקאית), וגישה ישירה לשוק ההון האמריקאי בעתיד.
יזמים מציינים שכשחברה רשומה בארה"ב, "הם הולכים למקום שבו הכסף נמצא" – שוק ההון והמשקיעים האמריקאים. גם רכישות (אקזיטים) מתבצעות לרוב ע"י חברות אמריקאיות גדולות, שחלקן מעדיפות או דורשות שהחברה הנרכשת תהיה אמריקאית כדי להפחית סיבוכים משפטיים. אמנם חברת ענק תרכוש טכנולוגיה טובה גם אם היא רשומה בישראל, אך היו מקרים בהם המבנה האמריקאי הקל על תהליך הרכישה.
יתרון נוסף הוא גישה לשוק ההון: אם הסטארט־אפ שואף להנפקה, ההתאגדות כדלאוור C-Corp היא כמעט תנאי מקדים להנפקה בנאסד"ק או בבורסות בארה"ב. לעומת זאת, חברות ישראליות גם יכולות להנפיק בנאסד"ק (ישנן דוגמאות כמו צ'ק פוינט שהונפקה כחברה ישראלית), אבל ייתכן שיהיה צורך לבצע התאמות מבניות. באופן כללי, ההתאגדות בארה"ב מקרבת את החברה אל לב זירת העסקים הגלובלית כבר בתחילת הדרך.
תמריצי ממשלה ותמיכה (Government Incentives)
הממשלה בישראל ידועה בתמיכתה הפעילה בסקטור ההייטק, בעוד שבארה"ב התמיכה היא עקיפה יותר. בישראל, רשות החדשנות (לשעבר לשכת המדען הראשי) מפעילה תוכניות מענקים רבות לסטארט־אפים במ stages שונים. למשל, תוכניות כמו קרן הסטארט־אפ, מענקי תנופה (לשלב הרעיון) ומסלול חברות מתחילות – מספקות מענקים ללא ויתור על מניות, כדי לעודד מו"פ חדשני. חברות ישראליות רבות נהנות ממימון משלים של המדינה בשנותיהן הראשונות, בכפוף לעמידה בקריטריונים (המענקים מותנים לרוב בתשלום תמלוגים במקרה של הצלחה, אבל מהווים הזרקת חמצן חשובה בתחילה).
בנוסף, קיימים מרכזי חממה וטכנולוגיה במימון ממשלתי-פרטי שמסייעים לחברות צעירות. הטבות מס גם הן חלק מהכלים: כפי שהוזכר, מעמד "מפעל טכנולוגי מועדף" מקנה שיעורי מס חברות ודיבידנד מופחתים במיוחד (6%–12% מס חברות, עד 4% מס דיבידנד במקרים של הכנסות מ־IP בישראל. חוק האנג'לים מאפשר למשקיע פרטי להזדכות במס על השקעה בסטארט־אפ ישראלי בשלבי seed וביולי 2023 אף אושר חוק שנותן הטבות מס נוספות למשקיעים במיזמי הייטק ישראליים, וכן תמריצים לרכישת סטארט־אפים אם ה-IP שלהם רשום בישראל ויש להם פעילות בארץ.
בארה"ב, הממשלה הפדרלית אינה מעניקה מענקים ישירים לסטארט־אפים טכנולוגיים באופן גורף כמו בישראל. במקום זאת, התמיכה ממשלתית מגיעה בצורת תמריצי מס כלליים ועקיפים. דוגמה עיקרית היא הקרדיט מס למחקר ופיתוח (R&D Tax Credit) הפדרלי: סטארט־אפים אמריקאים (כולל חברת דלאוור) יכולים לקבל זיכוי מס על הוצאות מו"פ, ואף להמיר חלק מהקרדיט להחזר על תשלומי ביטוח לאומי עבור חברות ללא רווח (עד 250,000$ בשנה למשך עד 5 שנים לחברות קטנות) – מה שמסייע להפחית את שריפת המזומנים בשלב הסטארט־אפ. כמו כן, מדינות מסוימות בארה"ב מציעות תמריצים אם החברה ממקמת פעילות בתחומן, כגון פטורים ממס מדינה, מענקים מקומיים או הנחות בשכירות בקריות הייטק. עם זאת, תמריצים אלו משתנים מאוד ממדינה למדינה, ורלוונטיים יותר בשלב שבו החברה פותחת משרדים/מפעל בארה"ב.
העדפות משקיעים וגיוס הון (Investor Preferences)
הבחירה היכן לרשום את החברה יכולה להשפיע באופן מהותי על יכולת גיוס ההון ועל העדפות המשקיעים הפוטנציאליים. משקיעי הון סיכון (VC) אמריקאים ובינלאומיים נוטים להעדיף חברות שהתאגדו בארה"ב. יש לכך מספר סיבות: ראשית, קרנות מסוימות בארה"ב אינן רשאיות להשקיע בחברות זרות על פי התקנון שלהן או עקב אילוצים רגולטוריים. אף אם אין איסור פורמלי, פעמים רבות לקרנות אמריקאיות יש הטיה תת-הכרתית לטובת חברה אמריקאית, מתוך נוחות וביטחון במה שמוכר להן.
כאשר סטארט־אפ רשום בדלאוור, המשקיעים מכירים את השפה המשפטית: אותם חוזי השקעה סטנדרטיים, אותם חוקי עבודה ומס שהם רגילים אליהם. בחברה ישראלית, לעומת זאת, עלולים המשקיעים לחשוש מ"אלמונים לא ידועים" – דיני עבודה שונים, צורך להתייעץ עם עורכי דין מקומיים, חשש מפרוצדורות בלתי צפויות וכו'. לכן, חברות ישראליות שמעוניינות בגיוס משמעותי מסבבי A ואילך מול קרנות אמריקאיות, שוקלות ברצינות התאגדות בארה"ב כדי להסיר חסם פסיכולוגי ותפעולי בתהליך הגיוס.
שיקולים תפעוליים וניהוליים (Operational Considerations)
מלבד מס, חוק ומשקיעים, קיימים שיקולים פרקטיים של ניהול ותפעול החברה ביום־יום. התאגדות בישראל משמעותה שהחברה הראשית יושבת בישראל, מה שיכול לפשט הרבה היבטים כאשר כל הפעילות בתחילה בישראל. יש לכם ישות משפטית אחת, הנהלת חשבונות אחת ומערכת דיווח אחת – לפי חוקי ישראל.
התנהלות מול רשויות המס והרגולציה המקומיות נעשית בעברית ובליווי רואה חשבון ישראלי, והדבר מוכר וקל יותר ליזמים מקומיים בתחילת הדרך. הוצאות ההתאגדות הראשוניות בישראל נמוכות (אגרת רישום ודמי עורך דין בסדר גודל של אלפי שקלים בודדים), ואין צורך להעסיק סוכנים אמריקאים או לשלם אגרות בארה"ב.
גם תוכנית האופציות לעובדים – כלי חיוני למשיכת טאלנט – אטרקטיבית במיוחד בישראל בזכות סעיף 102 לפקודת המס: העובדים יכולים לקבל אופציות שבכפוף להחזקתן בנאמן במשך שנתיים ימוסו בעת מימוש כרווח הון (25%) במקום כהכנסה רגילה. זוהי הטבה משמעותית שמקטינה את נטל המס על עובדי סטארט־אפ ומגדילה את האפסייד שלהם, ונחשבת לאחת התוכניות הטובות בעולם לעובדים. כאשר החברה האם היא ישראלית, הטמעת תוכנית 102 לעובדים המקומיים היא ישירה.
לעומת זאת, אם החברה האם היא אמריקאית, עדיין ניתן לעיתים לקיים תוכנית 102 דרך נאמן ישראלי עבור מניות החברה הזרה, אבל הפרוצדורה מעט יותר מורכבת ודורשת אישורים מיוחדים מרשות המיסים. לכן, מהיבט תפעולי ופנימי, סטארט־אפ קטן בראשיתו עשוי למצוא יתרון בניהול כחברה ישראלית – פחות שכבות בירוקרטיות ופוטנציאל הטבות מס לעובדים.
התאגדות בארה"ב מוסיפה שכבה מבנית: ברוב המקרים סטארט־אפ ישראלי שמתאגד כדלאוור C-Corp מקים מבנה של חברת אם ובת – חברת האם בארה"ב וחברת בת בישראל שתעסיק את העובדים בישראל. משמעות הדבר היא שני גופים משפטיים שיש לנהל: הנהלת חשבונות נפרדת בכל מדינה, דו"חות שנתיים נפרדים (לרשויות המס בארה"ב ולרשות המיסים בישראל), חשבונות בנק הן בארה"ב והן בישראל, וכן עמידה ברגולציות כפולות (חוקי העבודה הישראליים על העובדים בישראל, וחוקי העבודה האמריקאיים על עובדי ארה"ב, אם ישנם). ניהול כפול זה יוצר מורכבות תפעולית גדולה יותר ועלויות מקצועיות (צריך רואה חשבון ועו"ד בשתי המדינות). עם זאת, יש לציין ששכבה זו בלתי נמנעת כמעט בכל מקרה ברגע שהסטארט־אפ יגדל ויתרחב. גם סטארט־אפ שמתחיל כחברה ישראלית לחלוטין, סביר שבהמשך יפתח חברת בת אמריקאית כשתהיה פעילות משמעותית בארה"ב.
עלות ותזמון השינוי: היבט תפעולי נוסף הוא עלות "היפוך" (Flip) המבנה במקרה שרשמתם חברה בישראל ואז החלטתם לעבור לארה"ב. אם עושים זאת מוקדם (לפני שיש ערך משמעותי בחברה), התהליך יכול להיות פשוט יחסית וללא אירוע מס משמעותי בישראל. ואולם, אם ממתינים לשלבים מתקדמים, היפוך המבנה נעשה מורכב ויקר יותר, ואף עלול לגרור חבות מס (כי החלפת מניות החברה הישראלית במניות חברה אמריקאית יכולה להיחשב כמכירה מבחינת רשות המיסים, תלוי בתנאים). לכן, מומחים רבים ממליצים לגבש החלטה אסטרטגית לגבי מקום ההתאגדות בתחילת הדרך – שינוי בהמשך יהיה קשה ויקר יותר.מבחינה זו, יש יתרון ב"לעשות נכון מההתחלה": או לבחור בישראל אם אתם מאמינים שתוכלו להישאר כך, או לבחור ארה"ב אם ברור לכם שהיעד הוא שוק גלובלי עם משקיעים בינלאומיים.
טבלת השוואה בין התאגדות בישראל לבין התאגדות בארה"ב
להלן סיכום תמציתי של ההבדלים המרכזיים בין הקמת סטארט־אפ בישראל לבין הקמתו בארה"ב (דלאוור), בהתאם לממדים שנידונו:
| קריטריון | הקמת סטארטאפ בישראל | הקמת סטארטאפ בארה"ב |
|---|---|---|
| חוקי מס ותמריצים | תמריצים כגון חוק עידוד השקעות הון, מסלול רשות החדשנות | אפשרויות אטרקטיביות במסלולים כמו Delaware C-Corp, אך מס פדרלי ומדינתי |
| נגישות למשקיעים | גישה למשקיעים מקומיים וקרנות ישראליות | גישה ישירה למשקיעי הון סיכון בינלאומיים וקרנות אמריקאיות |
| שוק יעד | שוק מקומי קטן אך נגיש לניסויים ראשוניים | שוק עצום עם פוטנציאל מכירה גלובלי |
| רגולציה ודיני עבודה | הגנות חזקות לעובדים, חובת דיווחים נרחבת | גמישות גבוהה יותר בתנאי העסקה, רגולציה משתנה לפי מדינה |
| עלויות הקמה וניהול | עלות הקמה נמוכה יחסית, ניהול פשוט עבור חברות קטנות | עלויות הקמה גבוהות יותר, דרישות רגולטוריות מורכבות |
| תדמית בעיני משקיעים | מתאימה למשקיעים ישראלים, אך לעיתים נתפסת כמוגבלת | נחשבת כמקצועית ונגישה יותר למשקיעים אמריקאים |
| אפשרות לרישום כפול | דורש העברה או פתיחת ישות נוספת בעתיד | מאפשר גישה ישירה לשוק ההון האמריקאי כבר מההתחלה |
סיכום: הבחירה והתמיכה של ERB לסטארטאפים ישראליים
אין תשובה אחידה לשאלה היכן כדאי להתאגד – הדבר תלוי באופי המיזם, תחום הפעילות, תוכנית הצמיחה והעדפות המייסדים והמשקיעים. התאגדות בישראל מעניקה ליזמים שליטה בסביבה מוכרת, פשטות תפעולית בשלב ההתחלתי ותמיכה ממשלתית נדיבה, בעוד התאגדות בארה"ב מציבה את החברה על המסלול המהיר לשוק הגלובלי ומיישרת קו עם ציפיות של משקיעים בינלאומיים, במחיר של מורכבות ועלויות נוספות. למעשה, רבים מהסטארט־אפים הישראלים בוחרים בפתרון משולב: חברת אם אמריקאית וחברת בת בישראל – וכך מנסים למצות את היתרונות שבשני העולמות.
בסופו של דבר, בין אם תבחרו בדרכה של תל אביב או של דלאוור, מה שחשוב הוא בניית חברה חזקה וצומחת.